עֵינַיִם כָּלוֹת/מֹשֶׁה טְרוֹפֶּה
רָחֲקוּ נְעוּרַי, תַּשׁ כֹּחִי.
לֹא נִסְיוֹן חַיִּים, כִּי פֶּגַע זְמַן.
לֹא וֶתֶק - קִבָּעוֹן, וְתֶכֶף נְסִיגָה.
אֲנִי אוֹחֵז בַּעֲבָרִי:
אֹסֶף גְּלוּיוֹת שֶׁל פַּעַם,
נוֹבֵר בַּעֲרֵמוֹת הַסְּפָרִים הַיְּשָׁנִים,
שָׁב וּמִתְבּוֹנֵן בַּתַּצְלוּמִים.
מֵחַיֶּיהָ, וְלוּ לְרֶגַע, זֵכֶר אִמִּי הַטּוֹבָה,
מַצְעִיר דְּמוּת אָבִי,
רוֹאֶה בְּעֵינַיִם כָּלוֹת
כֵּיצַד הַכֹּתֶל בֵּינִי לְבֵין
דְּבָרִים שֶׁרָצִיתִי
מִתְגַּבְּהָה, נֶאֱטַם וּמִתְרַחֵק.
כל הזכויות שמורות למשה טרופה ©