קחי לך הנותר
מאהבתי
והפריחי בה את-
לבבך,
ואנוכי בוא אבוא
עוד אלייך
השקות זרעייך
באחרון
אגל דמעתי.
וממקומך ספרי נא לי
כי עוד אביב לך
עת האמירו
גבעולייך
וניצתך הוריקה-
צוף דבשך.