מאבן לאבן מדלגים  על תהום.

עוברים את הדרך מבראשית ועד תום.

מאמונה לאמונה כי תמיד יש תקוה.

מחכים  למחר להגשים  מטרה.

הנה  לרגעים מאבדים יציבות.

מועדים, מביטים בתהום ביאוש.

יש המון למה מדוע לאן

ואין את האופק שמראה  כי לשם.

אז אבן נוספת מאי שם מוצאים,

אמונה חדשה בה תופסים אוחזים.

מצפים, מקוים, מייחלים , שועטים,

רואים את האור , מדלגים על מכשולים.