דיכוטומית

07/04/2014 12:04 | מור


חוט מתמתח עליו מנדנדת רגלים כסילות.
פעם כאן ופעם כאן, עקבי ובלתי מדוד.
באין חוקיות בגוף המטולא מתולע
מניה דיפרסיה בהולה מהולה,
מיני כל הטוב ואנין הטעם.

צרימה דיכוטומית בשלהבת משולבת,
אזלת יד מסמרת אל שדות חרושי יבולים,
עשייה מערימה מדולדלת גס,
בהסתירה ירכתיי רעיונות האין- ספור.

ושועטת בביטחה אל מול חופי המיצוק.
ושוב מועדת מפחד צל עצמי האפל.
גיבורת חיל ובנדני חרב- קשית,
מדומה ועטויית מסכה.

וגילי המופלג למשחקי ההלוך ורצו,
מייחל למתוח גידים ולתקוע יתד.
שואל להתייצבות ראויית קמטי פנים,
ונוחל אכזבה עיקשת בחרוצת לשון.

וברוש הוא ברוש הן תמיד היה.
ואתה אל מולי תמיר, עיקש, חלקלק,
מאורגן מופתית מצוחצח מטרה.
שפר מזלי בנפש צימוד מאורגנת, מפרה.

ואני, הברדק הוא אני אני הברדק.
תוהו ווהו מעלעל בתוכי לבלי ויהי אור לביאור\ לביעור.
בעיניים רכות- יבשות מרפרפת ריסיי למולך,
מבקשת כי תדמני עוד קצת אליך,
שתמצקני לכדיי אותו חומר- צלם לכוד.