תיהיה בשקט . תסתום. אתה מדבר שטויות . למילים שאתה אומר אין משמעות . ואני . שופך . מנבא שחורות . מקולקל בהוויה . ומשחיר את הלבן שבעין . מעסה את הגבות ,ממשיך ומחליק את שיערי לאחור . נרגע . היא מלטפת לי את הראש . אני יכול לחוש. אני יכול לחוש משהו זאת הוכחה, אבל אני תמיד שוכח את זה כשאני הכי צריך את זה . מאוחר יותר אנחנו שוכבים. והחיים והחיים והחיים והעתיד . ולפעמים אני ישן טוב . ולפעמים חם לי כל כך שאני ישן הפוך . זורק את השמכה הצידה בעצבנות . המיטה לא נוחה , וקפלי הסדין מרגישים כמו מסמרים. אני קם . שותה בירה ומעשן במרפסת . לוקח שלוק והבקבוק שם שבועות. מסתכל על כלב מחטט בפח. הלוואי וזה היה כל כך פשוט לחטט בפחי אשפה שבראש. בבוקר אני מכין לה קפה . היא אומרת לי שאני אדיש , כי אני עושה דברים לאט , בלי לחץ אף פעם. אני מחייך , כי אני נבוך מכמה שהיא לא מכירה אותי . לחץ זה מתכון להתקפי לב . את רוצה אחד כזה ?. עם לחץ לא ישנים בלילה אני אומר , הוא דוקר בגב כמו מסמרים. אבל לפעמים אין זמן היא אומרת. למי שאף פעם לא בלחץ תמיד יש זמן . ולמי שתמיד לחוץ אף פעם אין לו זמן . ואתה לא לחוץ אף פעם? אני מגיש לה את הקפה ומתיישב מולה . רק בלילה . שאין לאן ברוח. היא שותה את הקפה בנחת , מסתכלת על המגנטים שעל המקרר.