מתת האל

07/08/2013 18:23 | עליזה ארמן זאבי

האל, באמתחתו גדולות ונצורות.

עת נשימה ראשונית באפנו,

לכל בן תמותה העניק גרעין חבוי,

בחלוף שנים ניטע, השריש, העמיק.

למזמרים את גרונים לפצוח בשיר,

למטיבי לכת לתת בנופיי הארץ,

למחוללים את זריזות רגליהם,

למעטרים את פרי מכחולם,

לרחומים הנותנים ידם בעט,

את שירת הלב...