עמוק למטה, בביוב
עוד שומע אותך נואשת
איך בנבכי הטינופת גועשת
כל-כך עמוקה בעצמך, מתבוססת;
את הקירות חורטת, מחוררת
דופקת קוצפת ומצטעקת
שם למטה בביוב הלח
בכלובך העגום והנאלח;
ומבעד צנרת חלודה, רופסת
אני עוד נשבע ששומע, בלילות לפעמים
את קולך, העולה באוזניי מן הביבים
מתגלגל ונשכח, כמו צחנת-אוהבים.