חרש

כריתי מחרישה את יצואי עת ערב

פיה לוגם מנגינות ודמעה

אל קרבה לקחה היא בעצב ענן ערפילי- כחרב

נשמט הוא בלחש אל בית הבליעה

בשיכרון השמיכות שמחתי תעלה

בראש מורם אל ספינת משכבים

ובתוך צריח מבט אט אט אגלה

צריחת הלבבות בשתיקת אוהבים