פתאום אני מבינה:
החיים שלי הם כמו מסטיק עגול
שנגמר לו הטעם.
גוש לעוס וצמיגי, מריר בפה
אני ממשיכה ללעוס
ומחפשת ספסל ציבורי
להדביק עליו את זה.
אבל כולם מסתכלים
ואני לועסת יותר חזק
שאיש לא יחשוד