עולם של מטה

עולים על רכס הטרשים

אל עבר חמצן דליל

אפור מצבעים,

איבוד נשימה, נסיגה

ושוב מעלה,

נפש וגוף מתואמים

לא מתירים סיכוי

לאורבים ממעל.

עוד הבזק אל

הפרדות הנושאות,

טרם יֵרֵד השְחור

ירפד בעננים נושאי תפילה,

אולי מחר יגיעו -

להביט ממעל - מטה

אל לגונות כחולות,

מימיהן צלולים

שחפים

ושמיים בהן נשקפים.