נמלט אל דמעתך,
ועימי גרגיר בודד של נחמה
ממבטך הנושך מחליק מטה
אל שפה נעולה, שותקת
ומחודו של חיוך שנשכח צונח
מתרסק שוב, אל חולות של תקוה

ואני לך העצב, אני הבנה
מהול בבכייך לשיכרה, מתנדנד
בין קרוב מידי ללא רחוק מספיק
מיטשטש עם ייאוש לפרקים
אשר בסופו מוצא את גפנך בכרמים
ומרווך שוב, במשקה החיים

ועודך משחרת, מבין הצללים
פעמייך עייפים ופצועים מכבלים
אשר התרת עם הזמן בדמך היבש
מתרפקת לך על פצעי-אהבה
ואני פה בסתר חובק את שלי
יוצא ונמלט שוב, אל דמעתך.