אני נובל,

כמו חייל הנופל בקרב.

אני נובל,

כמו מישהו מת.

אני נובל ואינו משתחרר,

מהכעס הזועם,הנמצא בתוכי.

אני נובל וממשיך לכתוב,

בזמן שאני כבר יודע שאני קרוב לסוף.

אני נובל ובוכה,

כי אין דבר רע כזה מפשוט להיהרג.

אני נובל ומת,

רואה את השחור מבלי לחשוב עוד על האור.

אני נובל והתקווה נובלת גם היא,

והאכזבה מצפה לי בכל דלת אפשרית.

אני נובל ומת,נובל ומת,מת,ונובל.

אני פרח קוצני שנובל,

שלא יהיה עוד מסתם פרח שנבל.

פרח קוצני הפוגע בכולם,

ונובל עוד מבלי שיזכור אותו העולם.

אני נובל ומת,לא אצמח עוד,

עד שאצטער ואשתנה.

אני איש קטן,שכותב על פרח שמת,

כמו ליבו הנשבר והמדודכך.

האשליה אינה נמוגה,

ורק אני חי בעולם שכולו טוב.

אני רוצה להשתחרר מכבלי האימה,

אך אני רוצה להשתחרר בבטחה רבה.

אני מת ונובל,מת ונובל,נובל,ומץ