קודם תכניסי אותו הביתה

26/12/2011 13:27 | דגה


קודם תכניסי אותו הביתה

"אתה אוהב אותי?"שאלה לילך את אלי, כשמול השקיעה אף אחד אינו יכול לשקר...
השמש האדימה בין השניים, ועל החול היבש בהק הכתום, גם על פניהם "אני לא עוזב את ארץ, אם את שואלת, אני אחזור..."עיניו נכבשו בכתום וזהרו כעיני נמר, פניו היו רציניות, ידו האחת שיחקה בחול, והשנייה חיבקה את כתפיה, נרעדה קלות, היא הייתה זקוקה לחיזוק ממנו..היא כבר מוכנה להינשא לו, גם אחרי חודש היא ידעה - אותו היא רוצה כבן זוגה...והוא?
הוא חשק בה עד מאד, בנשיקות, בליטופים, בהתעלסות עד פורקן, היה מאחד לבו ללבה עד הכאב המתוק.
אך בשאלה "מתי תכנס לבית הוריי ו...?" התשובה החליקה ממנו כלאחר-יד "יש עוד זמן..."
את העתיד חישבה לילך להקדים, ומצאה עצמה בגן חשוך...
התשובות לא נופלות סתם כך משמיים, וגם הקוראים בכוכבים טועים. 
אלי, בחיר לבה, לא חזר אליה.
הידיעה שנפטר ממחלת הסרטן, והניח אישה ושני ילדים, לא ניחמה את כאבה, הוא מעולם לא ביקש את סליחתה.
לפעמים לא מכירים די את האיש, גם אם הוא קרוב משפחה.

כל הזכויות שמורות