למסע מתעתע יצאתי,
כולו מלא באשליות של רגע,
קרני השמש מרצדות
על פני מלאך, לא, הוא לא ישן.

דמעות זולגות, שוטפות דם,
מן הזמן הדלוח לקחת אותי,
אל שמים זרועי כוכבים,
הסתכלנו שנינו, בעודנו שוכבים.