עד שהיא תתחרט

07/07/2011 20:21 | * מוריה
 
 
היא הזדחלה אט אט
וכילתה את גופי,
את שארית
כוחי.
הבעירה את אוזניי
העלתה אש ברקותיי.
ליחכה את זעמי.
 
איימה מושחרת
שבהינד עפעף
מחללת עד היסוד
תילי תילים
של בנייה מחודשת.
 
קודרת ומעורפלת
איימה מטורפת.
 
היא זוממת להפיל
חוככת בדעתה
עם להאפיל.
 
בימים היא חשאית
מוצללת מאור החמה,
ובלילות
לא חסה על נפש חיה.
 
אאבק בה עד זוב דם
אהפוך את שהותה בליבי
לסבל מתמשך
רצוף ייסורי חרטה.
 
עד שהיא תתחרט על הרגע
בו פגשה אותי.