כשהלב מדמם, הוא נלקח מבפנים.
כשהים מגלם דמותו בזוהר הכוכבים,
בעצים העירומים, כולנו שוב חיים,
מחפשים משמעות מעבר לענפים.
והפעם זה לא אותו דבר,
הכאב קשה מנשוא וענן בודד-
שולח חיוכו אל תוך תוכי,
מנסה בכל כוחו, להעיר אותי.
והגשמים שמתחזקים והתקווה שנעלמת,
כל הערבוביה כבר מזמן הרסה הכל,
רגשות של אהבה לאט נעלמים
ורק הרוח שוב שרקה: שלום.