מציאות מדומה

05/04/2011 11:01 | ליאור מבורך

אני איש עם באג שמתעורר למציאות מדומה.
בסמטה הקרה מחפש לי סדק בריחה.
נשאב לאיטי אחר עיניים בוכיות, שייבשו כבר מזמן,
של עלוב, של עב"ם.
עוד אומלל, ממלמל, אל תסתכל.
(הוא כבר מזמן לא מרגיש, זה אתה המסכן).
לעד הקריין יתאונן ויחרוט גורלות בעצלתיים.
(כי הכל כבר היה, מי לעזאזל כבר אתה?).
לעד נתנצח, למי מגיע מה, בכזו צורה סתורה.
(הבע טרוניה, בבקשה, כבר עברה לה שניה בלי ספקה).
אבל להחליק מבין הרווחים, מי באמת רצה?
חלקנו פשוט לא בנויים לזה.
(זה - חיים. שם עצם, אה?)
אני איש עם באג שנרדם בהליכה בשדרה.
תקלה שכזאת שגורמת לתהות. יותר מדי שאלות.
לא כולנו בנויים להיות מקולקלים.
בטח שלא לשינה, בחיים.

עייפתי.