את מעבר לאופק

06/07/2006 09:27 | רפי ניניו

את מעבר לאופק הרחוק, בגפך,
עינייך מן הסתם מושפלות, בוהות,
מחשבותיי נודדות אלייך, אל פיתחך,
ועיניי סוקרות כל פינה, דומעות.

חבקיני, אשה, הושיטי ידייך ועליי סיגרי,
כי נשמתי טמונה עמוק בגופך,
קחיני, אשה, ולי רק משפט אחד אימרי,
השקיני ורווי את צמאוני, כי אני אוהבך.
 
אוהבך עד כלות, עד דמעות ייאוש,
מצטמרר גופי לשמע קולך המרטיט,
רוצה בך לגעת, את גופך לחוש,
איתך לבנות אהבה שאת העולם תרעיד.

המרחק הוא אוייבנו, הילחמי בו בחורמה,
ואל תסתתרי מאחורי אמירות של רחמים,
כי בי שוכנים רגשות רבי עוצמה,
רגשות שנרקמו במהלך כל השנים.

עייפתי, אין בי כוחות נסתרים, הם אינם,
יום רודף עוד יום, והשמש צהובה לעד,
דמעתי לילות ארוכים וקרים, לחינם,
ועולם כמנהגו נוהג, אני כאן לבד.

תמונתך עדיין מביטה בי עם חיוך,
אך אינה מצליחה לייבש את עיניי,
ושפתייך נמתחות מתנוך אל תנוך,
כאילו מבקשות אותי לשכוח, נו, די!