שמיים כחולים. רחוקים מענן.

זוג כנפיים בודדות, ונער מכוון;

חוטים מלופפים באשליות,

אשליות של חלומות

מהיום של אתמול.

איך היה טוב.. אבל לא באמת.

הנה, חזרתי שוב ליפול בין הסדקים.

זה מהדהד. חזר לחיים כצורה שמימית

הכל חלק מפנטזיה. רקומה בשקרים והבטחות....

דרור לנפשות כך אומרים,

תסתמו כבר. מה, אתם לא מבינים?

חרוט לנצח. בכלוב של אישה,

היה זה אתמול.. ויהיה זה גם מחר.

 

לחופש נולדנו כך נדמה,

ואולי בשבי תמיד נהיה?

די.