אֵדַם

24/09/2009 13:25 | מור
 
כשהפטיש רוקע, כמעט נוגע,
מרסק את גופי העדין.
כששמיצידי השני יושב הסדן
מחכה לתקוף וצוחק.
 
בזמן שבו סחרחורות תוקפות,
רוחות נושבות
וריח של שברון מתנוסס ונשאר,
אסגור את עצמי
אקפיא את רוחי
אנצור את קולי
ואדם.