נשאבת אל השמשהמסתירה מאוויי הניכספיםמביטה בנפשי האובדת,בעצבותי הנודדת.רואה חיוך ושחוק שפתיי רוטטות בגיל,מקפלת בתוכי כאבי,עורמת חיוכים בעינייויהא זה צוהר נשמתי.