אַתָּה, הָעוֹבֵר בֵּין הַמִּלִּים,
אַל תִּכְאַב אֶת מִלּוֹתַי,
תֵּן לִי לְשִׂימְךָ בֵּינֵיהֶן.
הִנֵּה אֲנִי,
חוֹלֶפֶת עַל פָּנֵינוּ,
אוֹלֶמֶת גַּעְגּוּעַ.
כְּבֵדוֹת הָאֲבָנִים על רַגְלַי.
אֱמֹר לִי, עַד כַּמָּה תֶּאֱרַךְ הַדֶּרֶךְ
וּמַה הַמֶּרְחָק עַד אֵלֵינוּ?
לֹא הִבְעַרְתָּ מְדוּרוֹת עַל הָרִים
זוֹ הַשַּׁחֲרִית עוֹלָה, נוֹסֶקֶת
צוֹבַעַת אֹפֶק.
הִנֵּה אֲנִי,
חוֹלֶפֶת עַל פָּנֵינוּ
זוֹרָה...