השיר שלנו- שיר קולקטיבי שנכתב על-ידי אחדים מחברי האתר

21/04/2006 22:27 | גלי צבי-ויס
רוח מדברית מניעה זרדים בחלומותיי
כדמותך המבליחה מאופק חמקמק
נושאת עמה צלילי-חרש נסתרים
מעירה זכרונות, חשקים רדומים
למול שקיעה מנומנמת של שמש.
כעת אני בטוחה.
זו אהבה.
 
אוסיף זרדים לחלומי, אאחז דמותך
אזיע עלומיי איתך
 
מדבר זה שידע סופות קדם
ידע סופות זיכרונותיי
ושקיעה זאת שידעה אהבות רבות
תדע כי אהבה כזאת לא תבער שוב בחיי.
 
רואה מעיין באופק
לרוות צמא
מעיין החיים ובו אהבה
האן זו את, היחידה
אולי תעתוע?
נמהל ברוח מדבר, שוקע לעד, מפלס דרך
נעלם
 
 
 
 
 
 
ועכשיו סיפור קולקטיבי בפטפטת, אתם מוזמנים להמשיכו.