בְּרִיאָה/מֹשֶׁה טְרוֹפֶּה
שׁוֹלֶה מִן הַדְּלִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ,
מַתְקִינָה בִּנְתִיבָהּ בַּמִּזְרָח,
יוֹצֵק בִּנְדִיבוּת אֶת הַתְּכֵלֶת,
עֲנָנִים לְדַרְכָּם כְּבָר שילַח.
לָאַרְגָּז הוּא שׁוֹפֵךְ חוּם וְיֶרֶק,
מְנַקֵּד בִּפְרָחִים שֶׁל אָבִיב,
מְמַלֵּא הָאַמְבָּט עַד גְּדוֹתָיו,
וְנוֹשֵׁף עַל סִירוֹת מִסָּבִיב.
עֵת טוֹוֶה אֶת קוּרָיו שֶׁל הַבֹּקֶר,
הוּא מֵפִיחַ חַיִּים בַּנָּמִים,
בְּרַכּוּת מִקִּצָּם אֶל יוֹמָם,
מְוַדֵּא שֶׁכֻּלָּם כְּבָר עֵרִים.
בְּסִפּוּק בְּדַרְכּוֹ אָז מַמְשִׁיךְ,
עוֹלָמוֹת נוֹסָפִים לוֹ לִבְרֹא;
לְהַשְׁגִּיחַ מִמַּעַל, לִדְאֹג, לְבָרֵךְ,
לְהַנְחִיל מִטּוּבוֹ, מֵאוֹרוֹ.
כל הזכויות שמורות למשה טרופה ©