כמו תפוז שקילפו ממנו את השמש

יש אור שמביט בי
בדממה הזרה הזו
כמו צבע מזהיר אישונייך
בגווני אדומכתום של סכנה,
את זריחה כחולה בתולית.
את לילה מכוכב בעיר אחרת,
עבור הנווד הישן על ספסל בשדירה.

להכיר אותך לאט, לאט
כמו תפוז שקילפו ממנו את השמש
הרווחים בין פלחיו נבצעים כמו מעצמם
לשון נופלת על לשון, ידוע;
עסיס יכתים שפתיים, מתיקות פושה
ואז - מי יעז
לומר כיצד ראוי לנהוג כעת.
את מכילה אותי, פרוצת גדרות, כשמש ערומה.
מי יהין עתה
לומר דבר מה