רָצִיתִי
לִפְרֹם סוֹדוֹתֶיךָ
לִהְיוֹת מִשְׁעָן לִבְדִידוּתְךָ,
לִפְרֹק צִנַּת יוֹמְךָ.

הִתְאַוֵּיתִי
לְרוֹקֵן מִכִּיסֵי לִבְּךָ
אַבְקַת קְסָמִים
שֶׁתְּסַמֵּן שְׁבִילִים קַמָּאִיִּים
לְאוֹתָם צְבִירֵי כּוֹכָבִים.

רָצִיתִי
אַךְ פּוֹשָׂה בִּי הֲבָנָה
שֶׁנָּפַלְתִּי שֶׁבִי
אַחַר מִלּוֹת אַהֲבָה
וְנוֹתַרְתִּי סְעוּרָה כִּפְתַיָּה.