אַתָּה פּוֹתֵחַ בִּי חַלּוֹן
כָּזֶה הַפּוֹרֵשׁ חֹפֶשׁ מוּל עֵינַי
שַׁחַר מְתַעְתֵּעַ מֵעִיר חֲלוֹמוֹת
מוֹשְׁלֵי סְעָרוֹת.
בִּקְצוֹת אֶצְבָּעוֹת מֵחַשְׁמַל תְּשׁוּקָתִי
שִׂפְתוֹתֶיךָ גּוֹמְעוֹת יֵין הִלּוּלִים
עֵינֶיךָ נְטוּעוֹת מִשְׁאָלָה.

אַתָּה פּוֹתֵחַ בִּי רְאִי
לְהָצִיץ אֶל נִשְׁמָתִי
לִרְאוֹתָהּ לוֹהֶבֶת
מְשֻׁלְהֶבֶת אֵלֶיךָ
וּמִלִּים שֶׁנָּטַעְתָּ בִּי
מִתְעוֹרְרוֹת אַט אַט מִתְּנוּמַת חֹרֶף
לַחְווֹת אָבִיב בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ .

אָנָּא
אַל תַּפְסִיק לִרְקֹם מִלִּים
נַחְשׁוֹלֵי תְּשׁוּקָה זַכִּים
הֵן נָגַעְתָּ לְלֹא נְגִיעָה
הָפַכְתָּ נַפְשִׁי חוֹשֶׁקֶת .