קו אור עברךְ
בנצח נגרש,
מגע קטיפת זהב
עורךְ הצח.

חיבקתיךְ
כשזרחתְ בחיי
אהובה,
כאור ירח מתמלא
נושק לזוהר מתהווה.

שחר-מחר מפציע
שוליים חדים של קרני פז
בוהקים כאגלי-טל
הבטחות.