מסגדים

לילה/בוקר ...שקט לילי
ממול שם בכפר הגלילי
בקול גרמופוני נטול כשרון
צווח לרמקול במלוא גרון
המופתי,הוואקף,או המואזין
להרביץ בם תורה
להסתה לה[א]זין
מוצאת את עצמי שוב סופרת:
ארבה,ערוב,דבר,שחין וכינים,
זה היה פעם,כשמטה הפך לנחש
ומהם בזמנו לא נדרש,
להוכיח קבל עם ועולם
שלמרות המצב,ולמרות האיום
מנסים לפנות מקומה של שנאה
בת אלפי שנים,לרצון בדו קיום.