היא לא אכלה

אבל זה אכל אותה

זה הדאיג

אף אחד לא הקשיב

היא לא האמינה

 אך פתאום זה הופיע

חזר במכה

לקח את הנשמה

 

היא הייתה חזקה

את כוחה הוא גווע

את דמה שתה

ואמונתה נגזלה

 

תמיד אחזה בחיים

החיוך נשא תהילה

על פניה היפות

חייה כמו הרוח

לרגע לא מאסה מהחיים

 

אהבתי אותה

איש לא אהב כמוני

נפשי התאומה

יונת שלום על כס מלכות

 

אך שערה נשר

הגוף חלש, כאוב

הוא גבר על כוחה האינסופי

כבר לא רצתה עוד להילחם

כבר לא נשאר כוח

 

רצתה למות

 

והוא שם הגדול הנשגב

הקשיב ונענה

לקח למעלה ונתן הגאולה

 

הנני כאן, למטה, לבד

ללא כוח, ללא נחמה

תוהה היכן נפשי התאומה

ומבקשת לשלומה

 

ביום לי היית אור השמש העולה

ובחשכה לי היית כוכבי המרום

הראת לי את הדרך

סללת מסלול

צעדת בכל המרץ

אל דרכים בלתי מסומנות

 

הד קולך עוד נשמע בחשכה

ריח גופך באפי עולה

ופניך זוהרות מאושר

חקוקות מזיכרוני

 

וחלל כה גדול ישנו

עמוק בתוך הנשמה

לא עוזב

לא מרפה

ולא מתמלא

הגוף מפרפר

 

רק שלום קטן

לפני שהכל יגמר