נושק לפרצי השתיקה

שכלואה בעלוות נשימותייך

כרצון עז לשמר

געגוע נסתר

ללילות שימורים,

בינות הכוכבים

שהותירו אותנו קטנים

חסרי אונים

אל מול

פלאי עולם

חולפים,

החולמים ברגעי השקט

את תפילות המחר

כרוח קדים

הומייה.