הוא אהב אותה

הוא אהב אותה, המפלצת,

על קולה ודרכה בו, בלילות הקרים שרה לו, מנגינה נושנה.

הוא לימד אותה לשיר, והיא לימדה אותו על אהבה.

הוא אהב אותה, המעוות,

על כל פחדיה, על עונג קולה

עולם חדש לו היא הראתה, עולם שנמצא בתוכה שלה.

הוא אהב אותה, הגבר,

כי אנושיות כלשהי הייתה שם, מוסתרת בליבו,

מונחת אי שם, מוסתרת מתחת לשירה.

מתחת לכל שכבות השנאה,

בכתיבה הרכה,

הנוגה.

תפילת ורד שחור נשאה,

אם אכן היה שם,

או שמא היה זה פרי דמיונה.