בקשי כי תארך דרכך מאוד29/01/2007 22:07 | אסתרליין
בני אדם מוליכים עצמם בדרכים לא להם, וגם אני בדרכי, ממני אני הולכת
אחריי כל העצב, הבדידות, הכאב, הקסם, העלבון, הציפיה , החלומות - כל הדברים שגם אם אין להם שם, דימעה יעלו בזכרם.
וכמעט בסוף , בשמלת קטיפה שחורה תשתרך האומללות ענוגה ודהויית שורשים.
ריק תרמילי מצידה לאובדים בדרכי, רק מילים שלא אומר לעולם רסיסי חיים, פירורים שנעצתי ברחם אדמה עקרה , לסמן מקומות שלא אשוב אליהם לעולם.
לצידי ילך הנוחם המופלא, נכה-רוח שצילו סדוק, מלטף, עדיין משקני טיפות אושר. אחרון ההולכים אתה - פיסת שיגעון , צל אהבה. בני אדם מוליכים עצמם בדרכים לא להם, ואני בדרכי, בין רגבי אשליה, יחפה עוד מעט אכרע, אתעטף בתכריכי אמונה, שאולי אוכל להמשיך ולחיות בין המתים.
|