כשהייתי ילד בן שמונה

כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד בֶּן שְׁמוֹנֶה
הַסָּבְתָא שֶׁלִּי הָיְתָה מְטַפֶּסֶת

בְּמַעֲלֵה רְחוֹב שֶׁיִּינְקִן לְבֵית דָּבָר,
אוֹמֶרֶת לָעוֹרֵךְ הִנֵּה תִּקְרָא שִׁירִים שֶׁהַנֶּכֶד 
שֵׁלִי אודִילֶה כָּתַב,וְאֵלֶּה
הָיוּ שִׁירִים שֶׁאֲנִי כְּבָר לֹא

זוֹכֵר עַל מָה,וְהֵם פֻּרְסְמוּ
כִּי לָעוֹרֵךְ לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה,

וְסָבָתִי הַגֵּאָה
נִגְּשָׁה לִשְׁנֵיאוֹר דּוֹדִי,
וְאַחֲרֵי שֶׁקָּרָא אָמַר לָהּ
בְּפַסְקָנוּת: הוּא יִהְיֶה
שֶׁיְקְסְפִּיר,

וְעַד הַיּוֹם אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי מָה לַיֶּלֶד
שֶׁרַק אָהַב כַּדּוּרֶגֶל -וְלִכְתִיבַת שִׁירִים ?
וּמֵאַיִן זֶה בָּא לוֹ וְלָמָּה לֹא הִמְשִׁיךְ

עַד שֶׁחָזַר לוֹ
הַיֵּצֶר בִּשְׁנָתוֹ הַחֲמִשִּׁים