חולי ותקווה

הוא הרחיק מבטו
קצה גבול יכולתו 
תקווה לראות 
נעשה בחוצו
שמש יוקדת
עיניו צורבת 
בדוק דמעות 
ראיתו מטשטשת
געגועיו גאו למכורתו
בניכר מחלתו
בלחש מילמל תפילתו
חוזר לכור מחצבתו
אנא אלי הושיעני
בצר לי אל תנטשיני
כן בני ענה האב בלחישה
שזה הרגע נחת מטיסה 
אני איתך לעולמי עד