אפסילון

הם גרו בדירה מול הכנסיה.
מחלון חדרה ניתן היה לראות את צריחיה ושעוניה.
כשנולדה, ניתן לה השם אפסילון על ידי דוד שעבר במקום.

לאפסילון לא היה שעון.
היא נעה בעולם בין אורות וצללים ובין שמות וצלילים.

פעם אחת, בלב העיר הסואנת, שאל אותה החבר:
״מדוע אינך מנווטת באמצעות הטלפון? אנו לא באיזה אי.״
אפסילון לא השיבה.

כשאפסילון קנתה בגדים, היא בחרה בגדים גדולים.
אמר לה פעם החבר: ״את כל כך קטנה, מדוע אינך קונה בגדים למידותייך?״
אבל אפסילון לא חשבה כי נשמה להמדד, והמשיכה לבחור בגדים גדולים מקיפים.

כשהחבר ראה אותה כך, הוא נגש למדפים שלף בגדים במידות המתאימות וקנה לה.
אפסילון לא הרגישה בנוח בחנויות בגדים.
איך אפשר להלביש אינסוף?

אפסילון אהבה לשבת ולכתוב.

כשהם חזרו לדירה, היא נשמה לרווחה נכנסה לחדר, פתחה את החלון והביטה בכנסייה.
לרגע חשבה לקחת אותה הביתה, אבל אז נזכרה שאי אפשר להכניס כנסייה לתוך מזוודה.
למחרת היא קנתה דגם מוקטן שלה בחנות המזכרות כמחזיק מפתחות.
כך הכנסייה תישאר במקומה, ולה יוותר ממנה זיכרון כסוף.