הסח הדעת

הסח הדעת – 

בְּעָמְדִי לְפָנָיו, אוֹתָךְ דִּמִּיתִי/ וּבְשֶׁל כָּךְ הֻסְּחָה דַּעְתִּי
וְתָ*עִיתִי בִּתְפִלָּתִי/ וּבְבִרְכַּת אָבוֹת שֶׁבְּמַחְשַׁבְתִּי
חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמַהְתִּי/ וְלֹא הָיְתָה כַּוָּנָה בְּכַוָּנָתִי.
 
וְעַל כָּל זֹאת תָּהִיתִי/ וּלְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה חָזַרְתִּי
וְשׁוּב בִּדְמוּתֵךְ נִתְקַלְתִּי/וְאֶת רַחֲמֵי שָׁמַיִם בִּקַּשְׁתִּי
וְאֵת הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל יָרֵאתִי/ וּמִן הַשָּׁמַיִם נִסְתַּיַּיעְתִּי.

וְחָזַרְתִּי גַם לְבִרְכַּת אָבוֹת / וְגַם לְבִרְכַּת גְּבוּרוֹת
לְבִרְכַּת קְדֻשּׁוֹת/ וְהַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת.

וּמִכָּאן וְעַד הַשּׁוֹפָר/זָרְמָה הַתְּפִלָּה כְּאֶתְמוֹל וּכְמָחָר
כַּנַּחַל הַיּוֹרֵד מִן הָהָר/ וּמָגִנִּי אַתָּה, אֱלֹהַי אַל תְּאַחַר
וְאַתְּ לֹא הָיִית כְּבָר/וְנֶעְלַמְתְּ חִישׁ כְּמוֹ כּוֹכַב הַשַּׁחַר