ים התיכון שלי

ים התיכון של תל אביב
נע מזרחה,
בתנועה נחושה של גל
היוצא לרחובות
למסע עקשן.

לפני חמישים שנה
הגיע לקלישר
ונמצא במבוכה.
בירר אם מתאים לו
להיכנס לכאן.

אצל אורי שטטנר
ניסה להיות אקוורל,
ביישן כמוהו.

תעלת חייו נחפרה
לאלנבי,
והוא עדיין שחה בה
במבוכה.

אצל פנחס כהן־גן
למד להתפתח,
לפתח צילומים
שחור־לבן
בקמרה אובסקורה ז״ל.

משם המשיך
לז׳בוטינסקי, רמת גן,
אל פרדי פביאן,
אל המודרניזם,
ולמד
מכל סקיצה שעשה.

הים מציף בו רחובות
בארץ האבות
הזכורה לטוב.

והיום,
במים באושים,
הארץ מלאה עד גדותיה,
ובורחים ממנה

כל עוד אפשר.