במקלחת בוקר

זימזם האיש,
מתוסכל וישיש,
במקלחת הבוקר,
משלים עם בניין חייו
בקילוח החם:

זו אותה הגברת
המוכרת לי מאז,
שנחה על שפת הים
עם כלב זאב,
ללא לבוש ואפסר.

סילון המים
הכה בו, נחרץ,
וקולו המחוספס
לא הצליח אותו
לרומם.

דמעות זלגו
על פניו הצמוקות,
גם ריר משפתיו.

האם עוד יֵדַע אישה בחייו?