על ביקורת

לאחרונה כתבתי תגובה לסיפור של דינה קגן בה העליתי שאלה ביחס לעברית.

התגובה נענתה במעט כעס, כמו אבשלום קור אני, והכותבת קיבלה עידוד מאחרים, שאין רע בכתיבתה.

אני חייב לומר בצורה הכי מפורשת שאפשר:

יצירה מילולית מזמינה גם ביקורת/שאלות ותהיות אודות השפה. יצירה אומנותית בשפה לעולם אינה רק תוכן, נושאים אלא היא גם השפה בה היא נכתבת.

הגבתי לתגובה בהערה שאין לי ענין לערוך לשונית את הטקסט, אבל נדמה לי שהתגובה והעידוד [עיזה, זו הבעייה, באמת?] מחטיאים את מטרת הפרסום, ואולי ציפייה רק לתגובות חיוביות, מלטפות וכו'

וכל זה לא אומר דבר לגבי היחס שלי למיקרו-סיפורים העולים ע"י הכותבת, שאכן חלקם משעשעים מאוד.