בספרייה

נח ומחכה,
על כיסא עץ.

ההומלסים
שקעו בכורסאות.
לא נותרה אחת פנויה.

(הוזהרתי
שלא לשבת בהן לעולם
ואני מציית.)

מול החלון
הנוף הולך ומחשיך.

שורת עמדות מחשב
עם פליטים
שהגיעו זה עתה.

(אין לי שפה משותפת 
איתם.)

הם כבר למדו
איפה הכי טוב לשבת:

מול הנוף,
ליד החשמל,
כנגד המסך
הפתוח לעולם.

חלקם מתנמנמים,
איש אינו נוחר.

השקט שומר
על שנתם.

ואני,
על כיסא עץ קשה,
נשאר ער,
מתקתק.