הכתם

השכחה פוקדת אותי.

איני מתכחש לה,

רק מזכיר לעצמי

שהכול מתרחק —

גם הדברים הרעים.
 

בטיסה עם אייר פראנס

פתחתי את שולחן האוכל

לקראת הארוחה.

על המגש חיכה לי

כתם גדול, מגעיל,

כמעט דם. אולי רק יין אדום.

ניגבתי אותו בחשאי.

ואחר כך הצטערתי
על כך.

רציתי שיישאר,

רציתי לזכור את

הרגע הלא נקי הזה.

אבל אני חושש —

לא מהכתם שייעלם,

אלא שאשכח דברים שקשה לי לשאת.