עכשיו אני שוקע בכיסא. המוח ריק.
הדי הכרוז ברקע, רחשי אנשים ממלמלים.
הכול מוכר, ועדיין חדש.
נמל תעופה. לבד.
עדיין לא מאוחר לסגת, לוותר, ולחזור.
אין מי שיושיט יד.
הרמקול שב ומכריז:
אתה, לבן השיער, היושב ללא חיוך.
המשך במסע.
עדיין לא נגמר המשחק.