נֶשֶׁל הָאֶתְמוֹל03/06/2026 20:28 | אביה
נֶשֶׁל הָאֶתְמוֹל
מְנַסָּה לְהִתְקַלֵּף מִמֶּנּוּ
כְּמוֹ נֶשֶׁל הַנָּחָשׁ
וְהִיא אֵינָהּ מַצְלִיחָה.
מְנַסָּה לְהִתְפַּשֵּׁט מִמֶּנּוּ
כְּמוֹ בֶּגֶד שְׂרָד
וְהִיא אֵינָהּ מַצְלִיחָה.
מְנַסָּה לְהִתְנַתֵּק מִמֶּנּוּ
מְנַסָּה לְהַתִּיר אוֹתוֹ
וְהִיא אֵינָהּ מַצְלִיחָה.
מְנַסָּה לְקַרְצֵף אוֹתוֹ מֵעַל עוֹרָהּ,
אַךְ הוּא כְּבָר חָרוּט בֵּין הַצְּלָעוֹת,
קַעְקוּעַ דְּיוֹ שֶׁנִּצְרָב עָמֹק בִּבְשָׂרָהּ,
כּוֹאֵב בְּכָל נְשִׁימָה.
מְנַסָּה לְהַשְׁתִּיק אֶת הַקּוֹלוֹת,
אַךְ הוּא הָפַךְ לְהֵד שֶׁאֵינוֹ נָדַם,
מַכָּה בְּדָפְנוֹת הַמַּחְשָׁבָה,
מְהַדְהֵד בְּתוֹך ַחֲלַל הַחָזֶה
כְּמוֹ פְּעִימַת לֵב שְׁנִיָּה,
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַפְסִיק.
הַזְּמַן נָע קָדִימָה,
אַךְ הִיא נִשְׁאֶרֶת שָׁם,
אֲסוּרָה בִּכְבָלִים שֶׁל מָה שֶׁהָיָה.
הַסַּכִּין שֶׁמְּנַסָּה לַחְתֹּךְ אֶת הַחֶבֶל,
פּוֹגַעַת רַק בָּהּ,
מְדַמֶּמֶת אֶת הָאֶתְמוֹל
אֶל תּוֹךְ הַיּוֹם.
וּמִתּוֹךְ הַסֶּדֶק שֶׁבָּעוֹר הַפָּצוּעַ,
בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִגְמַר הַמַּאֲבָק,
מְבַצְבֵּץ עָלֶה יָרֹק וְרַךְ,
נוֹבֵט מִתּוֹךְ הָעָפָר וְהָאָבָק.
~
|