גיבורות לא בוכות

אני מתגעגעת לריח שלך 

לקול שלך

למחשבות שקטות

אני מתגעגעת אלייך

להוויה שקטה עדינה

אבל מבינה, מכילה

מתקשרת במבטים

אני מתגעגעת אלייך

שתסתכל לי ישר לעיניים

עם עיניים גדולות ומבט מסוקרן

אם אפשר, או אי אפשר

אני מתגעגעת

לגבר ששאל אותי

אפשר? 

כמה נוח זה להיות מת, נכון?

זוכרים את הטוב

לא את הרגעים שהתפרקתי מבכי אחרי הפרידה

שאמרת

שאתה לא מעוניין בי, בכלל

כמה נוח,

להגיד שאתה לא מעוניין בי (בכלל) 

אבל לדאוג שיהיו לי מספיק אוכל טעים במקרר, מספיק מצרכים שאני אוהבת, מספיק כריות נוחות ומצעים...

מספיק

פתקים מתחת לדלת שהיית מעביר לי

תפסיקי לבכות, כי גיבורות לא בוכות

וככה כנראה גרמת לי

להפסיק לבכות, ולפתוח את הלב

ונותרתי בוכה

כי אתה מתחת לאדמה, עמוק מידי

הדלת אלייך נעולה

ואין מי שיגיד לי

שגיבורות לא בוכות, 

שהכינרת צמאה

שהחיים לא כאלה נוראיים 

ושאתה כאן, אם רק

אבחר.