מצפה כנרת

עוד שקיעה בוערת 

עוד לילה עולה ומסרב לרדת

העין כמצלמה 

מפזרת אבק שריפה

כשהעשן יתפזר גם הוא, 

מה תחשוף התמונה?

הזמן עמד מלכת

אבל אני

נסעתי הלאה

נסעתי

הלאה

התקווה מורעבת, חיוורת, עזובה

נשכחה מאחור

גם ללא אוויר אפשר 

להמשיך להתקיים

בריק המוחלט של חוסר הברירה

מוחמצת בזיעת אפיים

ממתינה לנצח ולעולם לא כלה

צנצנת כהינומה

מעלה אדים

שותקת

הזמן עמד מלכת

אבל הדרכים

התפצלו

אז אני

נסעתי הלאה

הזיכרון עורך את שנתפס ברשתית

מוסיף קצת צבעים, קצת עירפול

כשתביטי שוב ברגע שהונצח

לא תזהי את פנייך שלך

וההרים יהיו זרים

והגעגוע לדבר שמעולם לא התקיים

יכה שורש ויקים 

שושלת בתוכך

הזמן עמד מלכת

הזמן הוא בעוכרייך

אנשים חוזרים הביתה

אבל אני

נוסעת 

הלאה