אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה יְשָׁנָה נוֹשָׁנָה

אַתְּ וַאֲנִי יָשַׁבְנוּ, כְּפַעַם בְּפָעַם,
בְּחוֹף בְּתוּלִי עִם הוֹד קְדוּמִים.

אֶדְווֹת קְטַנּוֹת מְלַחֲכוֹת
אֵת אַרְמוֹנוֹת הַחֹל
שֶׁבָּנִינוּ. עִם חוֹמָה, דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ.
וְהַכָּל נִרְאָה אֲמִתִּי.
גַּם אַהֲבָתֵנוּ.
 

הַיָּמִים הֵחֵלוּ לְהִתְקָרֵר מְעַט
כָּךְ, נִדְמֶה, גַּם אַהֲבָתֵנוּ.
 

הַשֶּׁמֶשׁ הֵאִיצָה אֶל עֵבֶר הַשְּׁקִיעָה
וְקַרְנֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת נִשְׁבְּרוּ
עַל צְדָפִים זְהֻבִּים
וְשִׁיוּו לָהֶם מַרְאֶה שֶׁל אַבְנֵי-חֵן.
 

עִם הָחֲשֵׁכָה, הִתְנַפֵּל, בְּזַעַף, גַּל גָּדוֹל,
עַל אַרְמוֹן הַחֹל שֶׁלָּנוּ
וְעָשָׂה בּוֹ שַׁמּוֹת. עַכְשָׁו שָׁקֵט.
 

אֶדְווֹת קְטַנּוֹת מְלַחֲכוֹת וּמְלַטְּפוֹת
אֵת הֲרִיסוֹת אַרְמוֹנוֹת הַחֹל.
וְאֵין בָּהֶן כְּדֵי לְתַקֵּן
לֹא אֵת הָאַרְמוֹן
וְלֹא אֵת הָאַהֲבָה שֶׁנָמוֹגָה