אַהֲבָה עִוֶּרֶת

אַהֲבָה עִוֶּרֶת
 

רַק מַבָּט אֶחָד
שֶׁרָאִיתִי בְּעֵינַיִךְ הַבּורְקוֹת
מְשֻׁלָּב בְּחִיּוּךְ מְרֻמָּז,
כָּזֶה שֶׁל מוֹנָה לִיזָה,
אָמַר הַכֹּל.
 

יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁעֵינַיִךְ
לֹא הִבִּיטוּ אֵלַי
וְלָבֶטַח גַּם חִיוּכֵךְ לֹא הָיָה לְמַעֲנִי.

אַף-עַל-פִּי-כֵן,
כְּמִתְבּוֹנֵן מֵהַצַּד,
רָאִיתִי בְּמַבָּטֵךְ
אֹשֶׁר בַּל יְתֹאַר
נְטוּל עֲנָנוּת
וְרַב הַנִּסְתָּר מֵהַגָּלוּי;
 

וְנִפְעַמְתִּי.
בְּהַבִּיטִי בְּיָפְיֵךְ וַהֲדָרֵךְ
חָשְׁקָה נַפְשִׁי לִזְכּוֹת
בְּאַהֲבָתֵךְ וּבְחִיוּכֵךְ,
כָּזֶה שֶׁל מוֹנָה לִיזָה.
וְרָבְתָה קִנְאָתִי בְּמֻשָּׂא מַבָּטֵךְ.