שָׁלֵם

שָׁלֵם

אַתָּה הָאוֹר אֲשֶׁר מֵאִיר

דַּרְכִּי עִם שַׁחַר 

אַתָּה הַשְּׁחוֹר אֲשֶׁר חוֹבֵק

אוֹתִי עִם לַיִל.

אַתָּה הַצֵּל שֶׁבְּצִלּוֹ אֲנִי

חוֹסָה עֵת צַעַר

אַתָּה אוֹר הַיָּרֵחַ שֶׁקַּרְנָיו

חַדּוֹת כְּתַיִל.

אַתָּה הַטּוּב שֶׁבָּעוֹלָם אֲשֶׁר

כְּשַׁי מֻגָּשׁ לִי

מַחְסוֹם-חוֹמָה  לְכָל הָרֹעַ

הַמְּאַיֵּם  עָלַי

חִבַּרְתָּ לְשַׁלֵּם שְׁבָרַי כְּשֶׁהָיִיתִי

שֶׁבֶר-כְּלִי 

כְּשֶׁאַתָּה עַמִּי-כָּל הָעוֹלָם

הוֹפֵךְ שָׁמַיי.

אַתָּה כְּאֵב הַמְּקַנֵּן בִּי בְּכָל

רֶגַע שֶׁאַתָּה רָחוֹק

אַתָּה שִׂמְחָה הַמְּלַוֶּה כָּל

צְעַד בְּכָל יוֹם

אַתָּה הַבֶּכִי הַמְּלַוֶּה תָּמִיד

בְּהֵד שֶׁל צְחוֹק

אַתָּה הוֹפֵךְ אֶת מִלְחָמוֹת 

הַנֶּצַח לְשָׁלוֹם.