לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. (קהלת ג)

זֶה מַמָּשׁ לֹא יְאֻמַּן שֶׁאַתְּ
כְּבָר בַּת אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ
וְרַק אֶתְמוֹל הָיִית בְּגַן חוֹבָה
וְגַם בְּכִתָּה אָלֶף.
 

עָבְרוֹ רַק כַּמָּה יָמִים
מֵאָז שֶׁלָּקַחְתִּי אוֹתָךְ בְּטִיּוּלוֹן,
וּשְׁנֵינוּ לִקַּקְנוּ מֵאוֹתוֹ גָּבִיעַ
שֶׁל גְּלִידָה אֲמֵרִיקָאִית לְבָנָה.
 

וְעַכְשָׁו אֲנִי לוֹקֵחַ אֵת יְלָדַיִךְ
לְכִתָּה ה', לַתִּיכוֹן וְלָאָקָדֶמְיָה
 וְאֶחָד כְּבָר בְּמַדֵּי צְבָא קֶבַע
שֶׁנִּשָּׂא וְהָפַךְ אוֹתָךְ לְסָבְתָא צְעִירָה,
וְאוֹתִי לְסַבָּא רַבָּא לְחֹשֶׁן.
 

וְהַזְּמָן חוֹלֵף דּוֹהֵר, אָץ-רָץ
נוֹשֵׂא אִתּוֹ אֹשֶׁר רַב,
אֲבָל גַּם *גּוֹנֵב* לִי אֶת הַיָּמִים
כִּי אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת שׁוּב צָעִיר.

אֵלֶּה הֵם הַחַיִּים הַיָּפִים -
הַהֶמְשֵׁכִיּוּת,
שֶׁל הַנּוֹף וְהַשֳּׁרָשִׁים.

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
 כְּפִי שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתִי
וּכְשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ אֲנִי רוֹאֶה אוֹתִי